הפעם הראשונה שהבנתי שהמערכת שבורה
במשך יותר מדי זמן, חיפוש העבודה פעל בכיוון אחד בלבד. החברות מפרסמות משרות, המועמדים מגישים מועמדות, וברוב המקרים אף תשובה לא מגיעה. עברתי את זה לפני כמה שנים כשחיפשתי התמחות במתכונת לימודים-עבודה: התסכול מהפניות שנותרות ללא מענה במשך שבועות, התחושה שאתה הופך לבלתי נראה, טובע בערימת קורות חיים, והעייפות מלנסות שוב ושוב בלי ששום דבר זז.
בניתי את הכלי שלא היה לי
אחרי שבועות כאלה, עם החרדה שלא אצליח להשיג שום משרה והפחד האמיתי שאצטרך לנטוש את הלימודים, החלטתי להפסיק לחכות. בניתי כלי שיאפשר לי לפנות ישירות לחברות שעניינו אותי, בלי לחכות שיפרסמו משרה. תוך כמה ימים כבר היו לי תשובות, ראיונות, והתמחות במתכונת לימודים-עבודה.
אני רואה ב-Sponta את רשת הקשרים של מי שאין לו רשת.
מה שהבנתי באותו יום
הרגע הזה שינה הכול. הבנתי שהבעיה אינה שוק העבודה עצמו, אלא הדרך שבה מצופה מאיתנו להיכנס אליו. פנייה יזומה למעסיק, כשהיא נעשית כמו שצריך, מאזנת מחדש את יחסי הכוחות בין החברות לבין מי שמחפש עבודה.
למה Sponta קיימת היום
בגלל זה יצרתי את Sponta: כדי שכל אחד יוכל ליצור לעצמו את ההזדמנויות שלו. כבר אין צורך ברשת קשרים, אין צורך בפרוטקציה. אתה מכוון לחברות שמתאימות לך, שולח להן את המועמדות שלך, ומחזיר לעצמך את השליטה. היום אלפי אנשים משתמשים ב-Sponta כדי להפסיק להיות תלויים במערכת שלא נתנה להם שום סיכוי. המשימה שלנו פשוטה: שאף אחד לא ייאלץ לסבול את שוק העבודה בעל כורחו.